ביטון נ' חברה לביטוח בע"מ

החלטה

בפניי בקשת המבקש, לתשלום תכוף מאת המשיבה, בגין אירוע תאונת דרכים מיום 2.4.2012.

כמפורט בבקשה, טוען המבקש, כי בעת הפעלת רמפה של משאית בה נהג, המונעת באמצעות הכוח המכני של המשאית, נפגע בקרסול רגלו כתוצאה מנפילת עגלה הנושאת מטען של ביצים, וכתוצאה מהאמור, נגרמו לו שברים מרוסקים בקרסול רגל ימין (להלן: "התאונה").

כפי העולה מהבקשה, עיסוקו של המבקש עובר לאירוע התאונה הינו נהג משאית, אשר השתכר

כ-6,500 ₪. עוד נטען על ידו, כי סך הוצאותיו מסתכם בסך כ-8,000 ₪, כאשר שולמו מאת המל"ל דמי פגיעה בסך כ-15,000 ₪ עבור שלושה חודשים מקרות התאונה ולאחר מכן, קיבל המבקש הבטחת הכנסה בסך 2,300 ₪.

המשיבה מתנגדת לבקשה וציינה בתגובתה, כי בהתאם לנסיבות התאונה כפי שתוארו על ידי המבקש, אין משום "תאונת דרכים" בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונת דרכים, תשל"ה-1975, (להלן: "חוק הפלת"ד"), שכן התרחשה ללא מעורבות ו/או שימוש בכלי הרכב הנטען, נשוא הבקשה, ולחילופין עסקינן בפעולת "פריקה וטעינה" ידנית של המטען ומכאן כי האירוע אינו בגדר תאונת דרכים ע"פ חוק הפלת"ד.

בנוסף מציינת המשיבה בתגובתה, כי שולמו למבקש על ידי המוסד לביטוח לאומי דמי פגיעה בגין תקופת אי כושר בסך -15,277 ₪ ולאחר מכן, נקבעה למבקש נכות זמנית ולפיכך שולמה לו גמלת נכות , כאשר ביום 31.3.13, הסתיים פרק הזמן שנקבע ביחס לנכותו הזמנית, אולם המבקש טרם פעל למצות את זכויותיו בפני המל"ל.

בנוסף נטען, כי הסכום הנקוב בבקשה מופרז ואינו משקף את הכנסותיו של המבקש וכן אינו בגדר "צורכי מחייתו".

בדיון אשר נערך במעמד הצדדים ביום 1.5.13, נחקר המבקש הן ביחס לנסיבות התאונה והן ביחס להוצאותיו.

באשר לנסיבות התאונה, העיד המבקש כי נדרש לפרוק מטען של ביצים, כאשר הפריקה מתבצעת באמצעות עגלת ההעמסה עליה מועמסות תבניות ביצים, המוסעת על גבי רמפה, המותקנת בצידו האחורי של ארגז המשאית ומופעלת ע"י כוח הידראולי המופק באמצעות הפעלת מנוע המשאית. לדבריו, התאונה ארעה לאחר שפרק עגלת מטען אחת, ושב למשאית לצורך המשך הפריקה, כאשר לדבריו נדרש לפריקת כ-6 עגלות. ע"פ עדותו של המבקש, בגין זעזועים הנובעים מפעולות מנוע המשאית, החלה העגלה להידרדר בעת היותה על הרמפה ותוך כדי הנמכה ממפלס ארגז המשאית, בגובה כמטר וחצי מעל הכביש, ובטרם הגיע הרמפה למפלס הכביש, נדחף המבקש על ידי העגלה, הופל על הכביש, תוך כדי ניסיון לעצרה, נפל על גבו, והעגלה נפלה בעקבותיו ופגעה בקרסול רגל ימין.

בנסיבות האמורות, חלוקים באי כוח הצדדים, כאמור לעיל, באם נכללת התאונה בגדר חוק הפלת"ד, אם לאו, כאשר בא כוח התובע מדגיש את השימוש אשר נעשה בכוח המכני של הרכב ומנגד בא כוח המשיבה מדגיש, כי עיקר הפעולה אשר נעשתה על ידי המבקש, הינה בגדר פעולת טעינה ופריקה, המוחרגת מהגדרת שימוש ברכב מנועי על פי חוק הפלת"ד.

באשר להוצאותיו, העיד המבקש כי עובר לתאונה השתכר בסכום כ-6,500 ₪, כאשר כ-4 חודשים לאחר התאונה נישא והחל להתגורר בבית הורי רעייתו ובמועד הדיון ציין, כי שכר יחידת דיור נפרדת בעלות כ-2,300 ₪ לחודש.

המבקש מאשר בעדותו, כי קיבל דמי פגיעה בסך-15,000 ₪ בגין 91 ימי אי כושר ובהמשך הוכר כ"נכה נזקק", וקיבל במשך 7 חודשים השלמת הכנסה לסך כ-5,000 ₪, רטרואקטיבית החל מחודש יולי 2012 ואילך ועד לתום חודש מרץ 2013 וכן מאשר כי סך כל הסכומים אותם קיבל עד כה מהמל"ל אינו נופל מסך כ-60,000 ₪. ב"כ המשיבה טען לתשלומי מל"ל בסך- 69,252 ₪.

בא כוח המבקש מציין בסיכומיו בפני בימ"ש, כי ע"פ הסכומים האמורים לעיל מאז התאונה פחתה הכנסתו של המבקש בסך כ-1,500 ₪ מידי חודש בחודשו, סה"כ כ-18,000 ₪ לעבר ולפיכך עותר בפני בימ"ש, לקבוע תשלום תכוף בסכום ההפסד כאמור לעבר ולעתיד , למשך 6 חודשים נוספים, בהתאם לגובה שכרו מיום התאונה וזאת בהינתן, כי החל מחודש אפריל 2013, אינו מקבל כל תשלום מידי המל"ל.

מנגד, מעלה בא כוח המשיבה טענה, כי המבקש התרשל באי העברת מסמכים עד כה לידי המל"ל וכתוצאה מכך טרם נקבעה לו נכות צמיתה ולפיכך נמנע ממנו סכום כסף נוסף. עוד מציין את עובדת שכירת יחידת מגורים נפרדת ע"י המבקש ורעייתו וזאת חרף מצוקה כלכלית כמתואר על ידו.

9.לאחר ששקלתי את טיעוני באי כוח הצדדים כאמור לעיל, סבורני כי יש להיעתר לבקשה, אם כי בחלקה. באשר לעתירת בא כוח המבקש להשלים את הכנסתו של המבקש לעבר בסך של כ-1,500 ₪ מידי חודש, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשתו זו, שכן כבר נקבע בפסיקה כי מטרת הבקשה לתשלום תכוף, הינה לוודא קיום צרכי מחייתו של המבקש ואין עסקינן בגדר בקשה זו בכיסוי נזקיו כתוצאה מהתאונה שעניינם בדיון בתובענה העיקרית. לפיכך ובהינתן כי לאור התשלומים אשר קיבל המבקש עד כה מידי המל"ל יש כדי להוות את מרבית סכום הכנסתו עובר לתאונה, סבורני כי אין מקום לפסוק בשלב זה תשלום מעבר לאמור בגין אובדן הכנסה.

עם זאת, ובהינתן כי החל מחודש אפריל שנה זו, נמצא, כי הסתיים פרק הזמן אשר נקבע לעניין נכותו הזמנית של המבקש ובשלב זה הינו נטול הכנסה כלשהי, יש מקום להורות על תשלום תכוף וזאת על מנת להבטיח את צורכי מחייתו.

בבואי לקבוע את סכום התשלום התכוף שקלתי את העובדה, כי בחודשים שלאחר התאונה המבקש נישא ואף עבר להתגורר ביחידת דיור נפרדת בעלות דמי שכירות כוללת בסך כ-2,300 ₪, כאשר מנגד, הנחתי כי אף רעייתו של המבקש עובדת ומשתכרת למחייתה. בנוסף, שקלתי את קיום המחלוקת בין באי כוח הצדדים ביחס לנסיבות אירוע התאונה ובאם עונה תאונה על הגדרת שימוש ברכב מנועי על פי חוק הפלת"ד.

בנסיבות האמורות, הנני קובע כי המשיבה תשלם לידי המבקש תשלום תכוף בסכום חד פעמי בסך 24,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד.

כתב התביעה בתובענה העיקרית יוגש על ידי המבקש בתוך 15 ימים מהיום.